אכילת מצה שמורה בליל הסדר ובשאר החג
'דבר ה' זו הלכה' (שבת קלח ב)- הלכה שבועית בנושאים יומיומיים מאת רבני ואברכי בית מדרש גבעת אסף
הרב ינון קליין שליט"א
- משעת קצירה: כל זמן שהחיטה מחוברת לקרקע אינה מחמיצה גם אם תירטב, אך אחרי הקצירה היא עלולה להחמיץ ולכן צריך שמירה משעת הקצירה.
- משעת טחינה: עד שעת הטחינה החיטה לא מגיעה בדרך כלל למגע עם מים. בשעת הטחינה החיטה מגיעה לעיתים למגע עם מים (הריחיים של זמנם הופעלו על ידי מי הנהר), ולכן צריך שימור משעת הטחינה.
- משעת לישה: עד שעת לישה יש רק חשש של מגע במים, משעת לישה הקמח מעורב במים. ולכן, לפני הלישה די בידיעה שהחיטה או הקמח לא החמיצו, אבל מכאן ואילך חייבים שימור לשם מצוה.
בס"ד
עיקרי ההלכות
א. בליל הסדר יש לאכול 'מצה שמורה', כלומר מצה שנאפתה מקמח שנשמר מחימוץ לשם מצווה.
ב. נחלקו הראשונים האם חובת השמירה מתחילה מהקצירה, מהטחינה או מהלישה. למעשה, יש להקפיד לכתחילה על מצה שמורה משעת קצירה, ואם אי אפשר ניתן להסתפק בדרגות הפחותות.
ג. בשאר ימי הפסח אין חובה לאכול מצה שמורה, אבל יש בזה הידור.
ד. יש אומרים שמצוה לאכול מצה בכל ימי הפסח.
א. אכילת מצה שמורה בליל הסדר
נאמר בתורה "ושמרתם את המצות" (שמות יב יז). פירשו חז"ל, שיש לשמור את החיטים המיועדות למצות לשם המצווה, כלומר, שאין די בהשגחה שהחיטה או הקמח לא יתחמצו, צריך שההשגחה תיעשה לשם מצות מצה.
נחלקו הראשונים מאימתי יש לשמור את החיטים או הקמח מחימוץ, ושלוש שיטות בדבר:
להלכה פסק השו"ע שלכתחילה טוב לעשות שימור משעת קצירה, ואם אי אפשר יש להקפיד לפחות משעת טחינה. בשעת הדחק ניתן להקל במצות השמורות משעת לישה בלבד1.
ב. אכילת מצות כל שבעת ימי החג
בשאר ימי הפסח, אין חובה לאכול מצה ומותר לאכול מצה שאינה שמורה. אולם "ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור לשם מצה בכל המצות משעת טחינה ולפחות משעת לישה" (משנה ברורה)2.
כאמור אין חובה לאכול מצה בשאר ימי הפסח, שהרי נאמר בתורה "שבעת ימים תאכל עליו מצות", ובפסוק אחר נאמר "ששת ימים תאכל מצות" ולמדו מזה חז"ל שכמו שהיום השביעי יצא מן הכלל והוא רשות, כך כל הימים רשות.
אף על פי כן, יש מרבותינו שסוברים שיש מצוה לאכול מצה כל שבעת הימים3.
תגיות: מצה שמורה, אכילת מצה, מצה בפסח, מצווה לאכול מצה בחול המועד, חול המועד פסח, מצה שמורה משעת קצירה, ינון קליין, בית מדרש גבעת אסף, הלכה שבועית,