תפילה בבית כנסת רחוק כשיש קרוב ממנו

והמסתעף בדיני אין מעבירין על המצוות

הרב לידור שמעון מיארה

    שאלה

    בעיר בה אני גר יש שני בתי כנסת, אחד קרוב למקום מגורי ואחד רחוק מהם. האם מותר לי ללכת לרחוק יותר או שעליי להתפלל בקרוב מפני שאין מעבירין על המצוות?

    א. אין מעבירין על המצוות

    נקדים הקדמה כדי להבין את מקור הדין 'אין מעבירין על המצות'.

    בפרשת בא (שמות יב יז) נאמר: "ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתים חקת עולם".

    ופירש רש"י על פי המכילתא: "רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אן מחמיצין את המצווה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד". וזהו המקור לכלל הידוע 'אין מעבירין על המצוות'.

    את הכלל הזה אנו מוצאים להלכה בעניין סדר העבודה בבית המקדש הגמרא במסכת יומא (לג א) אומרת: "ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, מאי טעמא? אמר אביי: גמרא גמירנא, סברא לא ידענא. ורבא אמר: כריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות". ופירש רש"י "הפוגע במצווה לא יעבור ממנה".

    כלומר מהות הכלל אין מעבירין על המצוות הוא, בפשטות, שאם יש לפני האדם שתי מצוות לעשות ואחת קרובה מהשנייה, עליו לעשות תחילה את הראשונה ולא לדלג עליה ולעבור למצוה הבאה.

    הריטב"א (שם) מבאר שהטעם שלא לדלג על המצווה המזדמנת לו בראשונה היא כדי שלא יתעכב ויתאחר מלקיים את המצווה. וכן מובא במגן אברהם (סי' קמז ס"ק יא) וז"ל: "פירוש שאין מעבירין על המצוות שלא יהיה פנוי מן המצוות".

    ב. אין מעבירין- דאו' או דרבנן?

    אחר שלמדנו את מקור הדין וטעמו, יש לשאול האם דין זה הוא מדאורייתא או מדרבנן? הגמרא במסכת יומא (לג ב) אומרת: "אמר רבא שמע מינא מדריש לקיש שאמר שאין מעבירין על המצוות עבורי דרעא אסור" ופירש רש"י (ד"ה עבורי דרעא) "שאם יפגע בזרוע תחילה יצטרך להניחה תחילה כדי לא להעביר על המצוות". משמע מדבריו  שאם היה פוגע בתפילין של ראש תחילה היה צריך להניחם ויוצא מזה שאין מעבירין הוא דין דאו' ע"פ רש"י כי בפסוק כתוב "וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" כלומר מדין התורה יש להניח קודם תפילין של יד, ואילו 'אין מעבירין על המצות' היה רק מדרבנן, הרי שאפילו במקרה בו פגע בשל ראש תחילה היה עליו להעבירו ולהניח של יד תחילה, כפי סדר הפסוק.

    אולם יש לדחות שהרי במסכת יומא (נח ב) רבי עקיבא מסביר שמעיקר הדין היה צריך להתחיל הכהן הגדול את חיטוי המזבח הפנימי מהקרן הדרום מערבית, כי בה הוא פוגע תחילה ביציאתו מקודש הקודשים, ואין מעבירים על המצוות, אלא שכתוב "ויצא אל המזבח", עד שיצא אל כל המזבח, פירוש שלפסוק יש כח יותר חזק מדין אין מעבירין על המצוות שאע"פ שאין מעבירין הוא מדאו' הגמ' מתחשבת בפסוק ולא ב'אין מעבירין' לכן אין להביא ראייה מרש"י הזה לנידון דידן.

    ועוד ראייה מתוס' במסכת מגילה (ו א ד"ה מסתבר) שכתבו: "קשה להא דאמרינן בפרק איזהו מקומן (זבחים נא א) לגבי שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של המזבח, ודייק טעמא דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה וקשה למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצוות"?

    ויש לדקדק מדבריהם מזה שהם מקשים מדוע לא אמרנו אין מעבירין משמע שזה דאו' ולכן מה לי פסוק, מה לי אין מעבירין. ואם היה דין זה רק מדרבנן לא היה לתוס' להקשות, כי אדרבא, הפסוק בא להפוך את הדין לדאורייתא.

    וכן התוס' במסכת יומא (לג ב ד"ה עבורי) כותבים שצריך להניח את התפילין של ראש תחילה בתיק התפילין ומעליהם את התפילין של יד, כדי שלא יגע בתפילין של ראש תחילה ואז יצטרך להעביר על המצות כדי להניח תפילין של יד תחילה משום שקודם בפסוק, הייתי חושב לומר שמדבריו משמע שזה דין דרבנן ולכן אני צריך להעביר על המצות כדי לקיים מצות דאו', שאם זה היה דין דאו' לכאורה הייתי אומר שיניח של ראש תחילה, שהרי בשני המצבים מדובר על דאו', ומה העדיפות של זה על זה. וכן הוא בתוס' מנחות (לו א ד"ה וקשרתם).

    אך יש לדחות שאי אפשר לומר כך בדעת התוס', שהרי התוס' (מגילה ו ב ד"ה מסתבר ויומא לג א ד"ה אין מעבירין) הקשו "קשה להא דאמרינן בפרק איזהו מקומן (זבחים נא א) לגבי שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של המזבח, ודייק טעמא דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה וקשה למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצוות"? משמע שזה דאורייתא, שאם לא כן מה יש להקשות בכלל- אדרבא את זה בא הפסוק ללמדנו, שאין מעבירין הוא מדאורייתא. וע"פ זה מבאר בספר ארעא דרבנן (מערכת א ערך אין מעבירין) שהתוס' סוברים אף בתפילין שזה דאו'. ומה שקשה לפי זה, למה לדחות את הנחת תפילין של ראש במקרה ובאו לידו, מתרץ הארעא דרבנן, שבתפילין יש טעם נוסף, גם פסוק להורות את סדר ההנחה וגם דרשה "לטוטפות בין עיניך"- כל זמן שבין עיניך יהיו שתיים. תירוץ נוסף כתב העפרא דארעא (שם) שלכתחילה אין מעבירים על המצוות מדאורייתא, אך אם העביר מצוה אחת מפני חברתה והתחיל בשנייה, אין לזלזל בה לדחותה בידיים, ולכן צריך פסוק בתפילין דאעפ,כ ידחה של ראש.

    ובשדי חמד (כללים מערכת האל"ף אות קג) סובר גם הוא בדע התוס' שאין מעבירין על המצוות הוא מדאורייתא. והוסיף עוד שעל פי דברי העפרא דארעא אפשר לומר כך גם בהבנת הראשונים שהבאנו לעיל ובכללם הבית יוסף.

    ואני הקטן מוסיף שמתוך שהב"י הביא את דברי התוס' בכלל כל הראשונים, ומחמת כח הקושיה שהקשנו על הסוברים שאין מעבירין הוא מדרבנן, חייבים לומר בדעת הבית יוסף שהוא סובר שדין זה הוא מדאורייתא.

    אולם, בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' תקכט) פירש שהתוס' סוברים שאין מעבירין על המצוות מדרבנן (וכמו שהתבאר לעיל, דאי לאו הכי למה לדחות תפילין של ראש מפני של יד?). אלא שצריך לשאול עליו, איך לא ראה את התוס' שלפני כן, ממנו משמע מפורש שדין זה מדאורייתא (וכפי שהתבאר לעיל). וכ"כ ביד מלאכי (כללי הדינים כלל ד) וצ"ע[1].

    וכ"כ בכה"ח (סי' כה ס"ק ט) שמדברי התוס' משמע שדין זה מדאו' וכן בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' טז).

     ג. שכר פסיעות בהליכה לבית הכנסת

    עד כאן ראינו את מקור דין 'אין מעבירין על המצוות', והוכחנו שדעת רוב הפוסקים שדין זה מדאורייתא.

    עכשיו נחזור לשאלתנו, ונדון בעניין שני בתי כנסת בעיר, האם כשפגע בבית כנסת הראשון, חייב להכנס להתפלל בו או שמותר לו להרחיק לבית כנסת אחר.

    וכתב בסדור בית עובד (דיני הלכה לבית הכנסת אות ה, דף כח ב) שדין 'שכר פסיעות' הוא דווקא באשה משום שאינה חייבת להתפלל, אבל גבר שהוא בר חיובא, אין לו שכר פסיעות והביא ראייה לדבר מהגמרא (סוטה כב א): "האמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה... קיבול שכר מאלמנה דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי" [תרגום: מעשה באלמנה אחת שהיה בית כנסת בשכונתה, והיתה באה להתפלל בכל יום בבית מדרשו של רבי יוחנן, אמר לה רבי יוחנן, בתי- הרי יש בית כנסת בשכונתך, ולמה את טורחת לבוא עד הלום? אמרה לו, רבי- ולא שכר פסיעות שלי?]. לכן, לפי שיטתו יוצא שאם ילך לבית הכנסת הרחוק לא ירויח כלום, כי אין לו שכר פסיעות, ויוצא שהוא מעביר על המצוות ללא שום תועלת.

    ד. אין מעבירין- כשעדיין לא החלה המצווה.

    אולם, מהשדי חמד (מע' האל"ף כלל קג) עולה שמותר ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר ואין בזה דין 'אין מעבירין על המצוות'. שכתב בשם הרב זרע יעקב (סי' א) דלא אמרינן אין מעבירין על המצוות אלא בדבר המוכן והמתוקן שאין צריך שום תקון מחדש או שהתקון עצמו מצוה, כדישון המנורה, אבל דבר שצריך הכנה ותיקון, כל שלא הוכן עדיין ליכא משום אין מעבירין על המצוות. ולפ"ז שפיר אפשר לומר שילך לבית כנסת רחוק אע"פ שיש בית כנסת קרוב לידו, משום שעדיין המצוה לא מוכנה לפניו, שהרי הוא צריך להכנס לבית הכנסת כדי לקיים את המצוה.

    ועוד יש להוכיח מהגמרא יומא (ע א) עלמה ששנינו: "הרואה כהן גדול כשהוא קורא ביום הכפורים, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים... ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם נעשית כאחת".

    ומקשה הגמרא, 'פשיטא'- וכי יש הו"א שאסור לילך מאחד לשני? ומתרצת, שהייתי סובר שיש בזה משום אין מעבירין על המצוות, וכאן יש מצווה משום ברוב עם הדרת מלך, קא משמע לן! ופירש רש"י שאין בזה משום מעביר על המצוה, מאחר שאינו עסוק בה. וכמו כן העובר על פתח בית הכנסת הקרוב אליו וממשיך ללכת בדרכו לבית כנסת רחוק יותר, כיון שעדיין אינ עוסק במצוה, אין בזה משום אין מעבירין על המצוות.

    ואע"פ שיש בזה מחלוקת הפוסקים, אם אמרינן במקרה כזה אין מעבירין, בסי' כה לגבי תפילין שנמצאין בתוך הכיס. שלדעת המג"א (ס"ק א) מותר להניח את התפילין והטלית בנרתיק אחד, אם לתפילין יש נרתיק משלהן, כי גם אם יפגע בנרתיק לא פגע בתפילין ועוד לא התחילה המצווה, והט"ז (ס"ק י ועי' ביאור הלכה ד"ה שלא יניחו) חולק עליו וסובר שגם באופן זה יש קפידא. אך אפשר שבמקרה שלנו, יודה הט"ז להתיר, כי בית הכנסת לא מזומן לפניו כמו תפילין.

    ה. אין מעבירין כשיש רווח אחר

    ועוד אפשר לומר- לדעת האוסרים בתפילין, שיודו כאן מצד שיש כאן גם שכר פסיעות ויוצא שיש מעלה יותר גדולה לבית הכנסת הרחוק. ועיין שו"ת בניין אב (ח"ב סי' ח) שמביא מחלוקת בין הטורי אבן (מגילה ו א) לט"ז (סי' תרפז) שלפי הטורי אבן הטעם באין מעבירין על המצוות הוא דווקא שאין סיבה אחרת או מעלה אחרת לעשות את המצווה האחרת אך כאן בעניין שני בתי כנסת, שיש עניין של שכר פסיעות או ברוב עם הדרת מלך, אין בו משום אין מעבירין, וגם יש עניין של קביעות מקום בבית הכנסת.

    ועוד יש להביא ראייה מהגמרא ברכות (ח ב) "אמר רבי יהושע בן לוי, אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים". שמכיון שאינו נכנס לבית הכנסת, נראה כפורק עול ומבזה את בית הכנסת (רש"י). ובגמרא שם: "אמר אביי, לא אמרן אלא כשאין בית כנסת אחר בעיר" אבל אם יש בעיר בית כנסת אחר, מותר. ויוצא מזה שאין בזה דין של אין מעבירין על המצוות.

    אך עדיין יש להקשות על זה ממה ששנינו במנחות (סד ב) "מצות העומר להביאו מן הקרוב" ואם לא ביכר הקרוב לירושלים מביאים ממקומות רחוקים יותר. ובגמרא פירשו שזה מפני שאין מעבירין על המצוות. ולפי זה יוצא שאם היה הולך להביא מן הרחוק היה עובר על המצוות, ולפי זה גם ללכת לבית כנסת רחוק זה יהיה לעבור על המצוות. אלא שי"ל שאם לא יביא את העומר מהקרוב, המצווה לא תתקיים כלל, מה שאין בשתי בתי כנסת, התפילה תתקיים בכל מקרה.

    ועוד ראייה ממועד קטן (ט א) שהגמרא מחלקת בין מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים למצוה שאי אפשר לעותה על ידי אחרים, ושני בתי כנסת הרי זו מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, ולכן אין בזה משום אין מעבירין על המצות.

    וכ"כ במגן אברהם (סי' צ) ובמשנ"ב (סי' צ ס"ק לז) בשדי חמד (מע' האל"ף כלל קפט) ובשו"ת הר צבי (או"ח א סי' נג) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' יט).

    לכן נראה למסקנה- שאם יש לו שני בתי כנסת בעיר, טוב לילך לרחוקה כדי להרויח שכר פסיעות.

     

     [1]ומה שכתב בתשובת הרא"ש (כלל ג סי' א וסי' ד) שמשום אין מעבירין על המצוות לא ידחה סדר המקרא שהוא דאו', צריך לומר משום שיש בזה שני דינים של דאו' כמו שתירצנו לעיל ע"פ הארעא דרבנן. וכך הם דברי הרמב"ם (הל' תפילין פד הל' ח) והמרדכי והבית יוסף (סי' כח).



תגיות: תפלה, בית כנסת, אין מעבירים על המצוות, לידור שמעון מיארה, שכר פסיעות, ,