טבילת נידה לפני צאת הכוכבים

טבילת נידה לפני צאת הכוכבים

הרב גיורא ברנר שליט"א

    בס"ד

    לידידי ורעי הרב... שליט"א

    ראש כולל...

     

    שלום רב לאוהבי תורתך!

     

    בנידון מה שעורר כת"ר בפעם האחרונה שנפגשנו שלכאורה לפי דברי התוס' בברכות (ב א ד"ה מאימתי) שמתירים לקרוא ק"ש מפלג המנחה ושיוצאים בזה ידי חובת ק"ש של ערבית, היה לנו גם להתיר לאישה לטבול ביום השביעי אחר פלג המנחה, כיון שכבר נחשב לילה.

    לכאורה טענתך חזקה היא עוד יותר שהרי ק"ש ערבית דאורייתא ואילו מה שאנו מצריכים שתמתין האישה עם טבילתה עד הלילה אינו אלא דרבנן.

    ואמנם לענ"ד קושייא מעיקרא ליתא, וזאת מכמה טעמים וכמו שנבאר בס"ד.

     

    א. ראשית נלענ"ד שבמסקנתם אין כוונת תוס' שקיי"ל כר' יהודה שמפלג המנחה נחשב לילה, אלא כוונתם רק להתיר לקרוא ק"ש בבין השמשות.

    דהנה התוס' שם נתקשו על מה אנו סומכים שקוראים ק"ש ערבית "מבעו"י ואין אנו ממתינין לצאה"כ", ומתחילה כתבו התוס' לדחות את סברת רש"י דס"ל שבק"ש שבתפילת ערבית אין מקיימים את המצווה אלא דווקא בק"ש שעל המיטה, והביאו התוס' כמה ראיות שלא מקיימים את המצוה בק"ש שעל המיטה. ואח"כ התוס' דחו את שיטת ר"ת דס"ל דקיימ"ל כר' יהודה שכבר מפלג מנחה נחשב לילה, כיון דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי.

    ומסקנת התוס' כר"י ז"ל "על כן אומר ר"י דודאי ק"ש של ביהכנ"ס עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעו"י סבירא לן כהני תנאי דגמ' דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעו"י ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה דרב הוי מצלי של שבת בער"ש ומסתמא גם היה קורא ק"ש. מכל אותן הראיות משמע דק"ש של ביהכנ"ס היא עיקר".

    והנה אם נעיין בגמ' לקמן (ע"ב) נראה שלכאו' שני הזמנים שהזכירו התוס' הם אחר השקיעה, דז"ל הגמ' שם "ורמינהו מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין, משעה שקדש היום בערבי שבתות, דברי ר' אליעזר... רבי אחאי, ואמרי לה רבי אחא, אומר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב". והנה לגבי זמן קדש היום פרש"י "משעה שקדש היום בערבי שבתות- היינו בין השמשות, ספק יום ספק לילה, וכיון דספק הוא קדש היום מספק", ומפורש בדבריו שזמן זה מתחיל רק אחר שקיעה (ולא מפלג המנחה).

    [וכ"כ בפסקי רי"ד (ד"ה תניא וד"ה ר"מ אומר) ובמאירי (ד"ה ונמצא) שזמן שקידש הוא אחר השקיעה בזמן בהש"מ. ואע"פ שבחי' הרשב"א כתב בשם רב האי גאון שפליג על רש"י וס"ל שקידש היום הוא זמן קודם לשקיעה "שראוי ליקדש שהוא זמן הראוי לתוספת קדש מן החול", נלענ"ד שא"א לבאר כן בשיטת ר"י שבתוס', דאל"כ נקשה גם על ר"י כמו שהקשו על ר"ת "דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי".]

     ולגבי זמן "שרוב בני אדם נכנסין להסב" פרש"י "נכנסין להסב- אית דאמרי בימות החול, ואית דאמרי בשבתות, מ"מ מאוחר הוא לכהן" (כן היא לכאו' הגירסה הנכונה ברש"י עי' מהרש"א ובשו"ת עמק הלכה הלוי או"ח סי' עח וע"ע ברש"י ג א ד"ה קשיא ובחי' דברי דוד ב ב ד"ה נכנסין).

    ואם תקשה על דברי שא"ת שר"י מיירי רק אחר שקיעת החמה א"כ מה הועיל ר"י בדבריו להציל את מנהג העולם שמנהגם היה להתפלל עוד קודם שקיעה, י"ל שלא היה מנהג אחיד בזה וחלקם היו נוהגים להתפלל בבהש"מ ואחרים נהגו אף קודם לכן, וחיילי דידי ממש"כ בספר ההשלמה (ברכות ב א ד"ה ירושלמי) "אלא אם היה ההמון יוצא מבהכנ"ס אחר תפילת המנחה קודם צאה"כ לא היו חוזרים כולם לבהכנ"ס בשעת צאה"כ. ולפיכך נהגו לקרות ק"ש אחר תפילת המנחה שהוא אחר שקיעת החמה אע"פ שאינו צאה"כ, וסמכו על הירושלמי". וממילא צ"ל שר"י לימד זכות רק על הנוהגים להתפלל אחר שקיעה ולא על הנוהגים להתפלל קודם שקיעה.

    ממילא מבואר ששני הזמנים שהזכירו התוס' אינם מתחילים בפלג המנחה אלא רק אחר השקיעה בבהש"מ (וקודם לכן גם תוס' ס"ל שלא יצא ידי חובת ק"ש). והרי לגבי טבילה בבהש"מ מצאנו במפורש בפוסקים ששו"ט באילו מקרים ניתן להתיר לטבול כבר בתחילת בהש"מ ומתי אנו חוששים גם בבהש"מ לסרך ביתה, עי' פת"ש (סי' קצז ס"ק יג), טה"ב (ח"ב עמ' תסה-תסו), אהל שרה (ח"ב פ"ג ס"ק ג) וע"ע שו"ת שבה"ל (ח"ב סי' עד).

     

    ב. ועוד נעלנ"ד דאף א"ת להוכיח לנ"ד משיטת ר"ת שבתוס' (ועי' בחי' הרשב"א ובתוס' הרא"ש בסוגייתנו שכתבו לתרץ קושיית התוס' על ר"ת שצ"ל שבתפלה הקלו לעשות תרי קולי דסתרי אהדדי), עדיין אין מדברי ר"ת ראיה להתיר לטבול מבעו"י. דנראה שכל כוונת ר"ת בתוס' היא שמזמן זה הוא זמן שאפשר כבר לקרוא ק"ש אך אין זה אומר שמשם והילך כבר נחשב לילה, והיינו שמש"כ התוס' "ומיד שיכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית" אין כוונת ר"ת שזמן זה נחשב כבר לילה, אלא כוונתו שאע"פ שעדיין לא הגיע לילה בכל זאת הוא כבר זמן תפילה ערבית (וממליא גם זמן ק"ש דערבית).

    ואל תתמה כיצד אפשר לחלק בין זמן לילה לזמן ק"ש של ערבית, שהרי כבר הרשב"א כתב סברא כעין זו ז"ל (ב א ד"ה והקשו) "ואינו נראה כלל דהא ודאי לר' יהודה אע"פ שאינו מתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ואילך לא מפני שהוא לילה קאמר אלא משום דתפלות כנגד תמידין תקנום ותמיד של בין הערבים היה קרב והולך עד פלג המנחה ומשום הכי תפלת המנחה שהיא כנגדה אינה אלא עד אותו זמן, ומשם ואילך ראוי לתפלת הערב מפני איברים ופדרים שקרבין והולכין אבל ודאי אינו לילה, ותדע לך שהרי עדיין השמש על הארץ כדי מהלך שתות המיל והיאך הוא לילה וזמן שכיבה".

    ואמנם ממש"כ הרשב"א שאינו זמן שכיבה רואים אנו שלעניין ק"ש לא מהני לדעתו סברא זו, ובאמת בהמשך דבריו הוא נוקט שהעיקר כרש"י שיוצא יד"ח בק"ש שעל המיטה, אמנם רואים אנו בדבריו שסברא זו שזמן תפילה אינו בהכרח מוכיח שנחשב לילה היא סברא נכונה.

    ואל תתדחה דברי ותאמר שכל זה טוב דווקא לעניין תפילה שהיא כנגד קורבנות, אך ק"ש דערבית דילפינן מדכתיב "בשכבך" א"א לנו לומר שיהיה זמנה קודם שהגיע זמן שכיבה (וזו לכאו' סברת הרשב"א שחילק בזה בין תפילה לק"ש). זה אינו שהרי תוס' עצמם כתבו בהמשך הסוגייא (ב ב ד"ה אמר) בדעת ר' יהודה "דלא דריש בשכבך ובקומך" וממילא כיון שבא ר"ת מכוח שיטת ר' יהודה אין כל קושי מזמן שכיבה על ר' יהודה.

    וכדבר הזה שר"ת אמר דבריו לעניין זמן ק"ש וערבית ולא לעניין הגדרת תחילת זמן הלילה, יש ללמוד גם מלשון התוס' הרא"ש בסוגייתנו (ברכות ב א) שכתב "ופר"ת דק"ש שבבהכנ"ס עיקר, ומה שאנו קורין אותה מבעו"י, דקיימ"ל כר' יהודה דאמר לקמן פרק תפילת השחר, תפילת המנחה עד פלג המנחה והוא שעה ורביע קודם הלילה, ומשם ואילך הוי לילה לענין תפלת המנחה וה"ה לק"ש... ואמרינן נמי לקמן רב צלי של שבת בע"ש אלמא חשיב ליה לילה לענין תפילת הערב, וה"ה לק"ש". ומשמע בפשטות דבריו שדווקא לענין תפילה וק"ש ס"ל לר' יהודה שאחר פלג נחשב לילה, אך לא לשאר דברים.

    וכן מוכח מהמשך דברי הרא"ש במש"כ לדחות שיטת ר"ת ז"ל "ולא נהירא לי מה שהביא ראיה מפלג המנחה, דתפלות כנגד תמידין תקנום ותמיד של בין הערבים היה קרב והולך מפלג המנחה, אבל לעניין ק"ש לאו זמן שכיבה הוא" ומתבאר שהרא"ש ס"ל כרשב"א לחלק בזה בין תפילה לק"ש, אך מאידך מוכח שהרא"ש הבין בר"ת כמש"כ אנו לבאר דבריו, דלר"ת ר' יהודה סובר שמפלג הוא כבר זמן ק"ש ותפילה אפי' שאינו לילה ממש ואינו זמן שכיבה (וכבר תירצנו לעיל קושיית הרא"ש שהרי תוס' ס"ל שר' יהודה אינו לומד מ'בשכבך'). וע"ע במשנ"ב (סי' רלה ס"ק ח).

    וגדולה מזו מצאתי בפנ"י (ברכות ב א בא"ד לכן) שכתב לבאר שגם ר"ת אליבא דר' יהודה מתחשב בזמן שכיבה, ואעפ"כ זמן שכיבה שנאמר לגבי ק"ש אינו זמן הלילה אלא זמן בפני עצמו, ז"ל הפנ"י "אלא דבאמת אין זה מוכרח דאפשר דתנא דמתני' גופא סובר דתחלת זמן שכיבה הוי מבעו"י אלא הא דקתני משעה שהכהנים נכנסים היינו מתקנת חכמים לאחר שתקנו תפילת ערבית ושצריך לסמוך גאולה לתפלה וא"כ ס"ל לתנא דמתני' כחכמים דריש פרק תפלת השחר דתפלת המנחה עד הערב וממילא דתפלת ערבית זמנו בצאת הכוכבים וא"כ מהאי שעתא מתחיל זמן ק"ש כדי לסמוך גאולה לתפלה, ולפי"ז יפה כתב ר"ת ז"ל ליישב מנהגינו דאנן השתא קיי"ל כר' יהודה דתפלת ערבית אחר פלג המנחה וממילא בההיא שעתא הוי זמן ק"ש כיון שהוא זמן שכיבה דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא. ואף שלכאו' נראה דוחק לומר דכולה פלוגתא דתנאי לא הוי בזמן שכיבה אלא בזמן תפלת ערבית לחוד, אפ"ה יש סמך לסברא זו מלישנא דקרא גופא מדכתיב בשכבך ובקומך ולא כתיב בבוקר ובערב כדאיתא לקמן דנהי דר' אליעזר גופא איכא למימר דס"ל כב"ש דיטה ויקרא דר' אליעזר שמותי הוא מתלמידי שמאי מ"מ חכמים דמתני' מסתמא ס"ל כב"ה והדרא קושיית ב"ש לדוכתיה נימא קרא בבוקר ובערב, אלא על כרחך דזמן ק"ש לחכמים הוא קודם הלילה ואפ"ה לא פליג אדר' אליעזר לענין זמן צאה"כ משום דלדידהו הוי תחלת זמן תפלת ערבית, כן נ"ל בשיטת ר"ת ז"ל".

     

    ג. וגדולה מכל הנ"ל י"ל בנ"ד שהרי גם אם היה ניתן ללמוד מתוס' כמו שרצה כת"ר ללמוד מדבריהם לעניין טבילה מבעו"י הרי רובם הגדול של הראשונים חלקו בכל הנ"ל על תוס' וס"ל שהעיקר כדעת רש"י שא"א לצאת ידי חובת ק"ש מבעו"י וכמש"כ הרשב"א הנ"ל וכן הוא ברי"ף וכ"כ עוד ראשונים וכן פסק השו"ע (או"ח סי' רלה סע' א) וע"ע בשעה"צ (שם ס"ק ח), ואפי' אם יש לו ספק אם הגיע צאה"כ לא יקרא ק"ש (עיי"ש במשנ"ב ס"ק ג), וגם מש"כ בזה הפוסקים להקל הוא רק בתורת למוד זכות ולא מעיקר הדין עי' בזה בתרה"ד (סי' א) ובנו"כ על השו"ע שם ובמשנ"ב (שם ס"ק ו), וממילא לעניין דינא ודאי שא"א ללמוד מכאן כל היתר לעניין טבילה מבעו"י.

     

    ד. ועוד י"ל שאף א"ת כר"ת, הרי ר"ת שיטה אחרת לו בגדר פלג המנחה ובהש"מ, ולשיטת ר"ת צריך לחשב זמן פלג המנחה שעה ורביעה קודם שקיעה שניה (לשיטתו), והוא מאוחר בהרבה מזמן פלג המנחה שלנו (ובפשטות גם מה שדנו בזה הראשונים והשו"ע הוא ע"פ שיטת ר"ת וממילא אף המקילים בזה, הרי שלעניין מעשה זמנם מאוחר בהרבה מזמן פלג המנחה שלנו).

     

    ה. עד כה דקדקנו משיטת תוס' בדין ק"ש האם וכיצד אפשר ללמוד משם לדין טבילה, אמנם מוטל עלינו גם להעיר מגוף שיטת ר"ת בדין טבילה קודם צאה"כ, דהנה כתב הרא"ש (הל' מקוואות סי' לו) "ואין לומר דלא שייך סרך בתה אלא לדידהו שהיו נוהגין כדין נדה דאו' ואיכא למיחש שמא תטבול בתה בשביעי לנדתה ביום וטבילה זו כמאן דליתא דמיא. אבל משום סרך בתה שתטבול בשביעי האידנא דמדרבנן בעלמא הוא לא חיישי הא ליתא הא רבא במחוזא תקין משום אבולאי למיטבל ביממא דתמניא ואי לאו משום אבולאי הוה אסור משום סרך בתה ובימיו כבר פשטה תקנתא דר' זירא. כדאמר ליה רב פפא לרבא מכדי האידנא כולהו ספק זבות וכו'. ורשב"ם היה מחמיר שלא תטבול עד שתחשך. ור"ת היה אומר שאין צריך להחמיר כ"כ רק שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משחשיכה ואז ליכא למיחש לסרך בתה". ומבואר מהרא"ש שנחלקו רשב"ם ור"ת האם הגזירה הייתה שלא תטבול בפועל עד שתחשך או שמותר לה לטבול סמוך לחשכה ורק גזרו שלא תבוא לביתה עד שתחשך.

    ור' ירוחם (נכ"ו ח"ב) כתב בזה "ורשב"ם כתב שבשמיני לא תטבול עד שתחשך כמו בשביעי ור"ת כתב דא"צ להחמיר כ"כ אלא שתטבול סמוך לחשכה ותבוא לביתה משחשכה וליכא למיחש משום סרך בתה ומ"מ בשביעי לדברי כלם לא תטבול עד הלילה". ומתבאר מדברי ר' ירוחם שכל מה שחלקו ר"ת ורשב"ם הוא רק בטובלת בשמיני והילך אך בטובלת בשביעי אליבא דכו"ע אסורה לטבול עד שתחשך ממש ואפי' אם תבוא לביתה אחר שתחשך אין די בכך. וכן משמע מלשון הטור (סי' קצז) שכתב "ור"ת היה אומר שאין צריך להחמיר כ"כ ולהמתין עד שתחשך ביום ח'". ועי בהגהת פרישה על הטור שם.

    ומבואר מכל הנ"ל דביום ז' גם ר"ת מודה שאין לה לטבול קודם שתחשך, ואף ביום ח' רשב"ם חולק על ר"ת וס"ל שלא תטבול עד צאה"כ.

    והנה בשו"ע (סי' קצז סע' ג) משמע שפסק כרשב"ם שאפי' בשמיני אין לטבול כלל קודם הלילה משום סרך ביתה. [וכ"נ ממה שסיים הב"י את הדיון בנ"ד במה שהסמ"ג כתב בשם רבו להחמיר כרשב"ם.] וכ"כ הש"ך (ס"ק ו) בביאור דברי השו"ע "משמע אפי' שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך אסור כדעת רשב"ם וסייעתו שכתבו הפוסקים שנכון להחמיר כדבריו". ואח"כ הוסיף הש"ך שגם מש"כ האגור שנוהגים להקל סמוך לחשכה היינו רק ביום ח', אך המקילות בזה ביום ז' יש למחות בהן.

    ומתבאר עד כאן מדברי הפוסקים שביום שביעי אין כל הו"א להתיר טבילה מבעו"י (אפי' אליבא דר"ת) ויש למחות במי שמקל בזה ורק ביום שמיני יש לדון בזה קצת (ודעת השו"ע לאסור אף בזה).

    וכדברי הש"ך שביום השביעי אין להתיר ויש למחות במקילים כתבו גם תוה"ש (ס"ק ז) ובאהי"ט דמהרי"ט (ס"ק ח). ובבית הלל (ס"ק ב) הגדיל לומר בזה שאותן נשים שחל ליל טבילתן יום ז' ער"ש וטבלה קודם חשיכה בליל שבת לא עלתה לה טבילה וצריכה לטבול שנית. והביא שכן פסק גם הג"ר יהושע עשל מקרקא וכ"נ מהבאהי"ט (ס"ק י).

    וע"ע בשו"ת חוט השני (בכרך סי' נו) שנשאל על מה שנהגו הנשים במקום אחד לטבול ביום ז' מבעו"י ולהסתיר טבילתם מבעלם, וחוט השני יצא חוצץ נגד מנהג זה וכתב שחובה לבטלו ולעוקרו דאין כלל להתיר טבילה ביום ז' מבעו"י. גם בשו"ת אבנ"ז (שם) דן בזה ופסק שאין להתיר בשום אופן וצורה טבילה ביום ז' מבעו"י ואפי' בכלה אין להתיר.

    וא"כ אחר רואינו כל זאת מבואר שר"ת עצמו לא התיר לטבול ביום השביעי לפני צאה"כ, ולדינא רואים מהפוסקים שאפי' ביום השמיני אינו פשוט כלל להקל בזה.

    [ואמנם ידעתי כי בשו"ת עבוה"ג (סי' כ ד"ה והנה מלת) ובסד"ט (ס"ק ט סוד"ה ביום השביעי) כתבו ללמוד מתוס' שר"ת התיר את היתרו גם בשביעי (וכתב הסד"ט שכ"כ החכ"צ), אמנם רוב רובם של הפוסקים חלקו עליהם בזה, וגם העבוה"ג עצמו כבר כתב שמהרבה פוסקים אחרים משמע שר"ת לא התיר ביום ז'. (ויש הרבה מה לדון בדברי העבוה"ג ואכמ"ל).

    ועוד יש להעיר בזה מהלו"ש (שמלה ס"ק ה) שחלק בזה בהבנת העבוה"ג וביאר בדבריו "ובאמת כי כפי הנלפענ"ד מלשון העבוה"ג אלו היתה באה השאלה לפניו מעיקרא לא היה מורה להיתרא, רק מאחר שכבר הורה בה חכם טרח ויגע בחכמתו וצדקתו להסיר מעליו תלונות המערערים ולהרחיק ממנו (ומן הנולדים) לזות שפתים, ולכאו' עובדא זו היינו ממש עובדא דאבולאי במחוזא (שכמוש"כ הרמב"ם שנועלים שערי המדינה בלילה) דתיקן רבא למטבל ביומא תמניא (ואחר חומרא דר"ז כמ"ש תוס' וכן מוכח מהרמב"ם) ואמאי לא תיקן למטבל ביום ז', ותבאנה עד השער וכאשר יהיה השער לסגור בלילה תבאנה לבתיהן, אלא משמע דגם בכה"ג איכא משום דר"ש ולא הותר אפי' במקום אונס". גם בשו"ת בית שלמה (הביאו בבדה"ש בציונים ס"ק קלט) כתב שמה שהתיר העבוה"ג היינו רק בתורת לימוד זכות לאחר מעשה.]

     

    ו. א"כ בסיומם של דברים ראינו שאין כל מקום ללמוד מדברי התוס' בריש ברכות להקל בטבילת נדה ביום השביעי מפלג המנחה, ודבר זה נכון הן ע"פ שיטת ר"ת ור"י שבתוס' וכ"ש ע"פ שיטת הפוסקים לדינא, זה הנלענ"ד במה שעורר כת"ר, ותפילתי שלא תצא תקלה מתחת ידי.

    בברכה ובידידות

    גיורא ברנר-גבעת אסף