ברכת שהחיינו על תפילין

האם יש לברך שהחיינו בהנחת תפילין חדשות?

הרב גיורא ברנר שליט"א

 

[מתוך שו"ת בגדי שש- לרכישת הספר צור קשר]

בס"ד ט"ו בשבט תשס"ט

 

לכב' מר משה לוי הי"ו

 

שו"ב וכוט"ס

 

באשר לשאלתו בעניין קטן שהגיע למצוות ומתחיל להניח תפילין אם מברך שהחיינו ובעניין מה שראה מי שכתב שהטעם שאין מברכים משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו ונתקשה כב' מה שייך כאן טעם זה והרי ישנם הרבה מצוות שמברכים שהחיינו על קיומם ומדוע שם לא אמרנו מצוות לאו ליהנות ניתנו.

 

בעהי"ת אשתדל לענות על שאלתו ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה.

איתא בתוספתא ברכות (פ"ו הט"ו) "העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה וכשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב וצריך לברך עליו כל שבעה. העושה ציצית לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצית, העושה תפילין לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכשהוא מניחן אומר אשר קדשנו להניח תפילין".

וע"פ תוספתא זו כתב הרמב"ם בהל' ברכות (פי"א ה"ט) "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו...".

[גם התוספות (מנחות מב ב) הביאו לדברי התוספתא. ועיין בפרישה (סי' כב ס"ק א) בביאור דעת התוס', ועיי"ש בתוס' שהביאו דעת רב שרירא גאון וצ"ע בכוונתו ועיי"ש בשיטה מקובצת (ס"ק יב) ובמהרש"א (שם) וע"ע בתוס' סוכה (מו א ד"ה העושה) וע"ע בשו"ת חות יאיר (סי' רלז ד"ה ועוד קשה) ואכמ"ל.]

ונלמד מהרמב"ם שישנם שלוש סוגי מצוות שמברכים עליהם שהחיינו והם: א. מצווה שהיא מזמן לזמן (כגון שופר). ב. מצווה שהיא קניין לו (כגון ציצית ותפילין). ג. מצווה שאינה תדירה ואינה מצויה (כגון מילה).

והנה הטור (או"ח סי' כב) כתב "העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו" אמנם לגבי תפילין לא כתב הטור שמברך שהחיינו.

והקשה המהר"י אבוהב (ד"ה וקשה) מדוע לא כתב הטור שצריך לברך שהחיינו גם על התפילין והרי בתוספתא כתוב במפורש שמברך גם על התפילין. ותירץ דהרי בגמ' (סוכה מו א ועוד) לא נזכרו תפילין וציצית כמצוות שמברכים עליהם שהחיינו, וכתב בעל העיטור שהגמרא שלנו חולקת על התוספתא, ולפי הגמרא אין לברך שהחיינו אלא על מצוות שבאות מזמן לזמן באופן קבוע (כלולב וסוכה) וכתב בעל העיטור שהלכה כגמ' שלנו. ע"פ זה כתב מהר"י אבוהב שזו גם דעת הטור שאין הלכה כתוספתא וכיון שציצית ותפילין אינן מצוות הבאות מזמן לזמן ממילא אין לברך שהחיינו על מצוותן. אמנם מה שמברך שהחיינו על הציצית אינו בגלל המצווה שבציצית אלא בגלל שציצית היא בגד ועל כל בגד חדש מברך שהחיינו.

וא"כ יש לפנינו מחלוקת דלדעת הרמב"ם והתוספות נפסקה התוספתא להלכה ויש לברך שהחיינו על תפילין מצד קיום המצווה. ולדעת העיטור והטור לא נפסקה הלכה כתוספתא ואין לברך שהחיינו על מצוות תפילין, וגם על עצם רכישת התפילין או עשייתם אין לברך שהרי אין כאן בגד.

כתב השו"ע (או"ח סי' כב סע' א) "קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים" וממה שנימק השו"ע את טעם הברכה על הציצית בכך "דלא גרע מכלים חדשים" משמע שסובר כדעת הטור על פי ביאור המהר"י אבוהב הנ"ל ולא ס"ל כדעת הרמב"ם והתוס' שמברך על המצווה שבציצית. וראיה נוספת לדבר שלגבי תפילין לא כתב השו"ע שיברך שהחיינו.

וכדעת השו"ע דהלכה כעיטור וטור פסקו גם רש"ל וב"ח וכנה"ג (הביאם בבאר היטב שם ס"ק א וע"ע בברכי יוסף). וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' לא) שהביא עוד הרבה אחרונים שפסקו כדעת השו"ע.

ובשו"ת חוות יאיר (סי' רלז) נשאל לגבי מי שהיה חולה זמן רב בחולי מעיים ולא יכל להניח תפילין ואחר זמן נתרפא ממחלתו ויכל לחזור להניח ושאלתו אם יברך שהחיינו בפעם הראשונה שחוזר להניח, והשיב החות יאיר דודאי שכשחוזר להניח אין לברך שהחיינו ואפילו אינו חוזר אלא מניח פעם ראשונה בחייו לא יברך שהחיינו שכיון שמצוות תפילין היא מצווה תדירה ומצויה בכל יום אין היא בכלל המצוות שמברכים עליהם שהחיינו.

והנה המג"א (שם ס"ק א) ביאר בשו"ע כדברינו הנ"ל שעל המצווה שבציצית לא מברך שהחיינו כיון שאינה באה מזמן לזמן. אמנם המג"א הקשה שם שהרי ביו"ד (סי' כח סע' ב) לגבי מצוות כיסוי הדם כתב הרמ"א שבפעם הראשונה שמקייים מצוות כיסוי הדם מברך שהחיינו על הכיסוי, וביו"ד (סי' רסה סע' ז) כתב השו"ע שכשהאב מל את בנו מברך שהחיינו. וא"כ יקשה שהרי אמרנו שמברך שהחיינו רק על מצוות שבאות מזמן לזמן והרי מצוות אלה אינן באות מזמן לזמן. ותירץ המג"א שכיון שמצוות אלה אינן שכיחות כ"כ לכן מברך עליהם שהחיינו אפילו שאינן חוזרות מזמן לזמן.

והפרמ"ג (שם) העיר על דברי המג"א דאינו מבין במה נתקשה והרי בכיסוי הדם מברך שהחיינו רק בפעם הראשונה שמקיים את המצווה, ומילה ופדיון הבן כיון שאינם תדירות הרי הן כבאות מזמן לזמן (וא"כ הפרמ"ג מרחיב את משמעות 'מזמן לזמן' שאין הכוונה דווקא שחוזרת המצווה בתאריך ידוע בשנה אלא הכוונה לכל מצווה שאינה שכיחה, והאמת שנראה שלכך נתכוון גם המג"א בתירוצו). ומה שאיתא בתוספתא וברמב"ם שמברך על ציצית ותפילין היינו משום שהם קניין לו ואת טעם זה שמברך על מצווה שהיא קניין לו לא פסקנו להלכה (ולכן אין לברך שהחיינו על התפילין ומה שמברכים שהחיינו על הציצית זהו משום שהיא בגד ומברך על כל בגד חדש).

והנה מה שנתחדש לשאלתנו מדברי הפרמ"ג הוא שדעתו שגם במצווה שאינה מזמן לזמן הרי שבפעם הראשונה שמקיים אותה יש לברך שהחיינו וכמש"כ לגבי כיסוי הדם, וא"כ לפי דבריו נצטרך לברך גם על תפילין בפעם הראשונה שמקיים המצווה.

הט"ז (ס"ק א) והעולת תמיד (ס"ק א) חלקו על מרן השו"ע וכתבו שהעיקר כרמב"ם ולכן בפעם הראשונה שמניח תפילין מברך עליהם שהחיינו (וע"ע ביחוה דעת שם שהביא כמה אחרונים שפסקו כט"ז שצריך לברך).

ובשו"ת חתם סופר (או"ח סי' נה ד"ה ויען) כתב ג"כ לברך וביאר בזה ז"ל "ויען בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות סברות עצמם שאין להם על מה שיסמוכו בש"ס וכבר כתבנו כל שא"א לומר בטלה דעתו והוא נהנה מצוה לברך, נ"ל הכרעת ספר פרי תואר שכל מי שמתחנך תחלה לחיוב מצוה יברך, לא כמ"ש רוקח שעל כל מצוה מברך בחינוכה אלא הנכנס לחיוב מצות וע"כ יברך כל בר מצוה בתחלת הנחת תפילין על כל מצות שעתיד לעשות כל ימיו".

שיטה נוספת מצאנו להגר"א בביאורו (ס"ק א) שחלק על השו"ע ומהר"י אבוהב וס"ל שהעיקר לדינא כדעת התוספתא ויש לברך גם כשעושה תפילין לעצמו והיינו מטעם הרמב"ם שהיא קניין לו, ומה שהטור לא הזכיר תפילין היינו משום שדווקא העושה לעצמו מברך ובתפילין הרגילות היא שקונה מאחר ולכן לא יברך (ולכן לא הזכיר הטור תפילין) וע"ע בבהל"כ (סי' כב ד"ה קנה).

ולדינא מצאנו בפוסקי זמנינו מספר שיטות ועצות, דהנה עי' בהגהות ביצחק יקרא (סי' כב סע' א ד"ה אינו) שכתב בשם הגרש"ז אוירבעך זצ"ל שאם קיבל תפילין במתנה יברך עליהם שהחיינו כיון שנתרבו נכסיו. [וכעת הראני ידידי ורעי הרב אברהם בורשטיין שליט"א שכעין זה איתא גם בהליכות שלמה (תפילה פ"ד סע' יד) שם הובאה תשובה כת"י מהגרש"ז אוירבעך זצ"ל ז"ל "לענין שהחיינו בתפלין התנהגתי עם בניי שיחי' שלפני י"ג שנה רק הניחו אבל לא נתתי להם התפילין במתנה רק במלאת להם י"ג שנה, והברכה הא על ההנחה וגם על המתנה של התפילין. ואף שמצות לא להינות ניתנו, היינו בקונה אבל לא במתנה שזה ממש רכוש".]

הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (שם) הכריע שלא לברך שהחיינו בפעם הראשונה שמניח תפילין הן בגלל שכך המנהג והן בגלל שהוי ספק ברכות וקיי"ל להקל בספק ברכות.

הגר"ש משאש זצ"ל (שמש ומגן ח"ג או"ח סי' ס וח"ד סי' עז) כתב שילד בר מצוה מברך שהחיינו אחר שמניח טלית ותפילין ומכוון על הטלית ואגב הטלית גם על התפילין.

בשו"ת עטרת שלמה (ח"א סי ג) כתב שהיה מנהג במרוקו שהנער בר מצוה מברך שהחיינו והאריך להוכיח שהנוהג כן ודאי וודאי שיש לו על מי לסמוך.

בס' נטעי גבריאל (הלכות והליכות בר מצוה והנחת תפילין פל"ז) הביא הרבה פוסקים שכתבו שיברך ויכוון על כל המצוות שעתיד לעשות בימי חייו, והנטעי גבריאל כתב שילבש גם בגד חדש ויברך עליו ועל התפילין.

וע"ע בכל הנ"ל בספר כתבי מהר"ם איררה (פסקים סי' ג) ובשו"ת שואלין ודורשין (ח"ו סי' ד).

ובעניין מה ששאלת על הנימוק של מצוות לאו להנות ניתנו (שראית מי שהביא טעם זה שלא יברך), הנה כאשר עיינתי בסוגיא זו בפוסקים לא ראיתי מי שכתב בפירוש נימוק זה, אמנם נלענ"ד לשער שמי שכתב זאת נתכוון לבאר את ההבדל בין ציצית לתפילין (לשיטת מהר"י אבוהב ומרן השו"ע) דבציצית ישנה הנאה גם מצד מה שהיא בגד ולכן יברך שהחיינו אך בתפלין אינו בגד וכל ההנאה מצד מה שמקיים המצווה ועל הנאה מקיום מצווה לא מברכים דמצוות לאו להנות ניתנו.

[עתה ראיתי להגר"י יוסף שליט"א (ילקוט יוסף קצש"ע סי' כב סע' ח) שכתב כסברא זו דלאו להנות נתנו, וכפי שהערכנו נתכוון שם לבאר את החילוק בין טלית לתפילין עיי"ש.

ועוד הבאנו לעיל מלשון הגרשז"א שהובאה בהליכות שלמה שם כתב טען זה לעניין החילוק בין קונה במעותיו למקבל מתנה עייי"ש.]

 

המברכו בברכת מזל טוב לו לבנו ולכל משפחתו.

גיורא ברנר

גבעת אסף